איך לצוד דוב

זהו הוא רומן היסטורי המבוסס על סיפור אמיתי. הוא מתאר את קורותיה של משפחה יהודית מ-1939, עת נכנסו הנאצים אל העיירה ושינו את גורלם של תושביה לעד, ועד עלייתה ארצה ב-1949.

סיפורה של משפחת האוזר מסופר דרך שלוש נקודות מבט: יצחק, בן 87, המתגורר בבית אבות בירושלים ומבקש לתעד את סיפורה של משפחתו; איצ`ו הילד (יצחק בילדותו, בן שבע בתחילת המלחמה); ומאיה, במקצועה מתעדת סיפורי משפחה, שסיפורה המופלא של המשפחה משנה את חייה ואת תפיסת עולמה.

spotit.co.il

כשהנאצים נכנסו לעיירה הקטנה והשלווה טרנובז'ג, שבמזרח פולין בספטמבר 1939, אף אחד לא תיאר לעצמו שתוך פחות מחודש העיירה תתרוקן מכל תושביה היהודים, שיותירו מאחור את כל רכושם, עברם הארוך והמפואר, ואת ליבם, והם יגורשו נטולי זהות אל רוסיה. איצ'ו, שאך מלאו לו שבע שנים, ומשפחתו, יהיו בין אלפי המגורשים מהעיירה הקטנה וחלק ממאות אלפי היהודים שגורשו ממזרח פולין לרוסיה, סיפורם של פלח זה של ניצולי השואה לא זכה לראות אור ולהישמע. מסעה של המשפחה – כעשרים אלף קילומטרים, עד סופה של המלחמה אורך למעלה משש שנים, שבסופן לא מחכה להם בית חם לחזור אליו, אלא עתיד בלתי נודע וגם משהו בלתי צפוי: חוסר אמפטיה ואי הכרה במצבם ובכל מה שעברו. יהודי מזרח פולין שגורשו לרוסיה לא נחשבו לניצולי שואה שנים רבות, ונאלצו לחיות בתחושת אשמה קבועה ובבושה – הרי הם היו ברי המזל שלא הגיעו למחנות המוות.
ברומן היסטורי מרתק וברגישות מתארת שירי-הורוביץ את האירועים ההיסטוריים ששינו לעולמים את חייהם של בני משפחת האוזר ואת גורלם של יהודי מזרח פולין. הספר כתוב משלוש נקודות מבט: נקודת מבטו של ילד החווה את המלחמה על כל מרכיביה: מוות, קור, רעב ואובדן של כל מה שהיה לו עד לפני שהמלחמה החלה, נקודת המבט השניה היא של יצחק (איצ'ו בילדותו) הקשיש, המתעד את מסע חייו. נקודת המבט הנוספת היא נקודת מבטה של מאיה, סופרת מתוסכלת שאינה מממשת את חלומותיה הכמוסים ומתפרנסת מתיעוד סיפורי משפחה. סיפורה של משפחת האוזר חודר אל חייה ומשנה אותם לעד. מאיה היא בת הדור השלישי, רחוקה מהמלחמה ההיא אך קרובה, ככולנו, אל טראומת השואה.
כיצד אם כן, שרדה המשפחה את המלחמה ההיא, איך צדים דובים ומהו אותו מטבע המוטבע על כריכת הספר ומה משמעותו? את התשובות לשאלות הללו תמצאו בספר.

www.melabes.co.il

הפעם לפנינו רומן היסטורי חדש פרי עטה של הסופרת , רומן המבוסס כל כולו על האירועים שפקדו את בני משפחת האוזר ועוד הרבה משפחות יהודיות שהתגוררו בפולין בפרוץ מלחמת עולם השניה , בפרט ,מסופר לנו כאן על קורותיה של המשפחה הענפה אחת כפי שהן תוארו על ידי הדוד איציק , כיום בן ה-87 המתגורר בבית אבות בירושלים , ואלה הם בעצם פיסות זיכרונותיו מימים הקשים ההם כשעוד היה נער צעיר והפך בעל כורכו לעד חי ונושם לסיפור ההשרדות של בני משפחתו ובני העיירה בה נולד , סיפור שהורכב משלל חלקיו ונצרר על ידי הסופרת עצמה לתוך רומן ביוגרפי מרתק וחושפני עד מאוד.
למעשה הספר כולו מתנהל בשלושה קולות עיקריים- תחילה זהו קולו של איצ'ו (יצחק בילדותו), ילדון בן השבע בתחילת המלחמה, אשר גורש עם בני משפחתו על ידי הנאצים מתוך ביתם בעיירה הפולנית אל עבר הגבול הרוסי...כך בעצם מתחיל מסעם המפרך ומלא הסכנות של כל יהודי העיירה שהגיעו בסופו של יום לגבולות ברית המועצות ונאלצו לשרוד בתנאים לא תנאים ובמעברם ממקום למקום , דרך מחנות המעצר ותחנות ביניים שכוחות האל , דרך ערבות המושלגות וכפרי הספר הצפוניים , לרוחבה ולאורכה של רוסיה, המדינה המארחת ואשר כלל לא האירה את פניה כלפיהם...
במקביל זהו גם קולו של יצחק המבוגר , אלה הם הפרקים בספר המוקדשים יותר לזיכרונותיו עתיקי היומין שלו בתוספת הניתוח המעמיק של האירועים וחשבון הנפש הנוקב שהוא עורך בהביטו לאחור , על העוול הבלתי נסלח שאלצו לספוג בני ביתו ועל נס השרדותם שעד עצם היום הזה קשה להבנה . 

יעל צין

קולה השלישי בספר הוא קולה של מאיה ( הפרוטוטיפ של הסופרת עצמה)- מאיה היא אישה צעירה אשר עיסוקה העיקרי הוא לתעד סיפורי המשפחות הניצולות שואה , כך היא גם נחשפת לקורות משפחת האוזר ולסיפור הישרדותם המופלא , סיפור שונה במקצת מכל אותם סיפורי המחנות והגטאות אכן, זהו סיפור גבורתם של כל אלה שאמנם נחלצו מציפורני המוות בידי הנאצים, אך סיכנו רבות את חייהם בסוג של כלא רוסי ובהתמודדם היום יומית עם העוני, הדחק והשנאה התהומית סביבם.
אין ספק, לפנינו אחד הרומנים ההיסטוריים המרתקים ביותר, מצד אחד זהו רומן המדבר בגוף ראשון ובנימה אישית מאוד של כל אחד מגיבוריו , ומצד השני נפרשת בפנינו סצנה רחבה יותר אודות אותה תקופת המלחמה , תקופה מלאת סבל האנושי הלא יאומן עבור כל יהודי מזרח אירופה ,תקופה בה רצו הם רק להשאר בחיים גם אם נאלצו לנדוד בחיפושיהם אחר מקלט ראוי במקומות שלא היו כלל בטוחים עבורם.
איך לצוד דוב- זהו ספר יפהפה , כתיבתו רהוטה וקולחת , ואכן ניכר שנכתב מדם ליבה ומתוך כאב וגעגוע עמוק של רויטל שירי הורוביץ ליצחק , דודה האהוב ... בהחלט, הספר הוא עוצמתי ולעיתים אף מצמרר בתכניו הקשים , הוא מעורר למחשבה מחודשת על ההיסטוריה …..ובעיקר הוא מוקדש לכל אלה שלא זכו עוד בחיים להכרה של ניצול שואה מן המניין … 

יהודית בגן

ציינתי לא מעט פעמים שאני מתחמקת מלקרוא ספרים שהעלילה מתרחשת בעת מלחמת העולם השנייה והשואה בפרט. הספר נחת בתיבת הדואר שלי והכריכה תפסה את עיניי. התחלתי לדפדף בו מבלי לדעת על תוכנו ומהר מאוד נשאבתי למתרחש.
הסיפור מסופר בצירי זמן שונים – עבר והווה, על ידי שתי דמויות: איצ'ו ומאיה. הזגזוג בין הזמנים והדמויות היה ברור ונגיש.
החיים של איצ'ו האוזר ומשפחתו משתנים בבת-אחת בלי היכר כאשר מגורשים מפולין, מעיירת טרנובז'ג, ומגיעים למחנה עבודה ברוסיה וזאת בעקבות הסכם 'ריבנטרופ-מולטוב', אשר חילק את פולין בין ברית-המועצות וגרמניה. בני המשפחה חווים קושי כלכלי, נפשי וגופני כאחד. מנקודה זו המשפחה אינה יודעת מנוח. הם מגורשים מכל מקום שאליו מגיעים, עובדים קשה, מנסים לשרוד ברעב, במזג אוויר נוראי ובתנאים מכפירים. כשאיצ'ו מעוניין לספר את סיפורו הוא בוחר במאיה. מאיה, אישה צעירה בשנות ה-30 לחייה שבעצמה חייה כעת חיים מורכבים, עומדת להוציא לאור את סיפורו של איצ'ו. בקולו, בגוף ראשון, אנו מתוודים לאיצ'ו הקטן בן השבע, לחיים שלו בכפר יהודי קטן ולכל העובר עליו מרגע הגירוש. הזמן חולף וקולו של איצ'ו הילד מתחלף לקולו של הגיבור בשנות ה80 לחייו.
הכתיבה טובה, מלוכדת, ללא חורים בעלילה או בתקופה.
לא היה לי פשוט לקרוא את הספר מבחינה רגשית. החיים מתעצבים, מקבלים פרופורציה אחרת במושגים של אהבה, משפחתיות, אחדות. הכתיבה של הסופרת, רויטל שירי-הורוביץ, מאוד ציורית וחדה. היא מתארת סצנות בצורה מדויקת ומפורטת במידה שהקורא ישאב לאותה סצנה. לפעמים אין מקום לדמיון מעבר למה שנכתב ולפעמים המוח משלים לבד את הפרטים. טוב עשתה שירי-הורביץ שיצרה את דמותה של מאיה אשר יצרה אצלי אתנחתא מהזוועות ההן. הייתה היא דמות יציבה שדרכה הצלחתי להכיל את התקופה ההיא. היא עברה תהליך, אולי אף התבגרה בדרך מסוימת. נוצרה אצלה הבנה ונוצרו תהליכים שהושלכו על חייה.
בדיעבד טוב שלא קראתי את גב כריכת הספר, מניחה שלא הייתי כלל ניגשת לקריאתו.
מומלץ – קריאה מהנה,

יעל

בעקבות זכייה בהגרלה בקבוצה זו, נפל ליידי לפני כמה ימים בודדים ספר נפלא זה.
מלפני מספר שנים גיליתי את התאבון הרב שיש לי לספרות העוסקת במלחמת העולם השנייה. מבחינתי מדובר בספרות חובקת עולם, חובקת סיפורים הרואיים ובלתי נתפסים. כמעט כל ספר שקראתי בנושא לימד אותי משהו חדש; אנשים, היסטוריה, תעצומות נפש ודבקות בחיים.
את הספר ''איך לצוד דוב'' קראתי בשקיקה בפחות משבוע וכל כמה פרקים עצרתי והזכרתי לעצמי שמדובר בסיפור חיים אמיתי ושיש לי הזכות הגדולה לקרוא אודותיו, לכבדו וללמוד היסטוריה חשובה.
הספר מורכב מפרקים קצרים אשר מועברים בגוף ראשון על ידי שתי הדמויות – איצ'ו (יצחק) ומאיה.
איצ'ו הוא גיבור הספר ובהחלט גיבור החיים. איצ'ו, יליד פולין, נקלע בגיל שבע בלבד למלחמה הארורה וכשפולין נכבשת כולה ומחולקת במסגרת הסכם 'ריבנטרופ – מולטוב' בין ברית המועצות לבין גרמניה הנאצית, משפחתו של איצ'ו נותרת בחלקה של ברית המועצות. החל מאותו היום, המשפחה מגורשת ממחנה כזה או אחר, ליער, לסיביר ומדרימה גם לקזחסטן והכל בטענה שהיהודים אינם נאמנים למשטר הקומוניסטי. משפחתו של איצ'ו שורדת מתוך נחישות, אהבת האדם, הקרבה והרבה אומץ. הם שורדים ימים קשים, קור קיצוני, רעב שכלל הנראה לא אצליח להבינו לעולם וחוסר וודאות מוחלט. מסע החיים של המשפחה מסופר בפירוט אך משאיר גם מקום להפליג בדמיון וכל שליבי רצה היה שאיצ'ו ינצל ושהלוואי ולסיפור הזה יהיה סוף מעט יותר טוב מאחרים.
מאיה, בורגנית בשנות השלושים לחייה, בעלת משפחה וזוגיות מורכבת משל עצמה, היא גם מי שנבחרת על ידי איצ'ו לגולל את סיפור חייו כך שינצר גם לדורות הבאים ולזכר משפחתו ומכריו שלא זכו לשרוד את התופת. ניכר כי מאיה נרתמת למשימה מכל הלב ועד מהרה מוצאת את הסיפור של איצ'ו קרוב לליבה ומשפיע על הלך חייה. היא לומדת להעריך את מה שברור לנו מאליו בעולם כה מתירני וחופשי על אף מה שנדמה לנו לפעמיים. היא לומדת אודות אהבת אמת, ויתורים, אכזבות אבל גם על היכולת של החיים להפתיע ולכן אף פעם אסור לאבד אמונה.
לקראת סוף הספר שמתי לב כי מאיה עבורי היא מעבר לדמות הברורה שהיא מגלמת אלא סוג של ייצוג קולקטיבי לדורות ההמשך של ניצולי השואה ובפרט כל מי שהתחנך פה בארצנו. אנחנו הדורות ששומעים את הניצולים, נוסעים לפולין בעקבותיהם ולמדים עליהם בתנועות הנוער, בבית ובבתי הספר. מאיה היא כזאת; היא כמהה לכל פיסות המידע שלאיצ'ו יש להציע ונעמה לי מאד ההזדהות איתה בהקשר הזה.
החלק הארי של הספר מבחינתי, ועימו גם אסכם, הוא השואה של מי שלא היה דווקא במחנות ההשמדה אלא היה גולה במקומות אחרים. נדהמתי לגלות עד כמה היו נוראיים חיי הדלות וההקרבה של היהודים הנודדים בברית המועצות. נטולים כל רכוש, קורת גג ורעבים באופן מתמיד. פניי בהחלט פונות לחפש ספרות נוספת בנושא.
ממליצה בחום, התרגשתי מאד.
תודה על ההזדמנות לסקור ספר נפלא זה.

עופרי

ציינתי לא מעט פעמים שאני מתחמקת מלקרוא ספרים שהעלילה מתרחשת בעת מלחמת העולם השנייה והשואה בפרט. הספר נחת בתיבת הדואר שלי והכריכה תפסה את עיניי. התחלתי לדפדף בו מבלי לדעת על תוכנו ומהר מאוד נשאבתי למתרחש.
הסיפור מסופר בצירי זמן שונים – עבר והווה, על ידי שתי דמויות: איצ'ו ומאיה. הזגזוג בין הזמנים והדמויות היה ברור ונגיש.
החיים של איצ'ו האוזר ומשפחתו משתנים בבת-אחת בלי היכר כאשר מגורשים מפולין, מעיירת טרנובז'ג, ומגיעים למחנה עבודה ברוסיה וזאת בעקבות הסכם 'ריבנטרופ-מולטוב', אשר חילק את פולין בין ברית-המועצות וגרמניה. בני המשפחה חווים קושי כלכלי, נפשי וגופני כאחד. מנקודה זו המשפחה אינה יודעת מנוח. הם מגורשים מכל מקום שאליו מגיעים, עובדים קשה, מנסים לשרוד ברעב, במזג אוויר נוראי ובתנאים מכפירים. כשאיצ'ו מעוניין לספר את סיפורו הוא בוחר במאיה. מאיה, אישה צעירה בשנות ה-30 לחייה שבעצמה חייה כעת חיים מורכבים, עומדת להוציא לאור את סיפורו של איצ'ו. בקולו, בגוף ראשון, אנו מתוודים לאיצ'ו הקטן בן השבע, לחיים שלו בכפר יהודי קטן ולכל העובר עליו מרגע הגירוש. הזמן חולף וקולו של איצ'ו הילד מתחלף לקולו של הגיבור בשנות ה80 לחייו.
הכתיבה טובה, מלוכדת, ללא חורים בעלילה או בתקופה.
לא היה לי פשוט לקרוא את הספר מבחינה רגשית. החיים מתעצבים, מקבלים פרופורציה אחרת במושגים של אהבה, משפחתיות, אחדות. הכתיבה של הסופרת, רויטל שירי-הורוביץ, מאוד ציורית וחדה. היא מתארת סצנות בצורה מדויקת ומפורטת במידה שהקורא ישאב לאותה סצנה. לפעמים אין מקום לדמיון מעבר למה שנכתב ולפעמים המוח משלים לבד את הפרטים. טוב עשתה שירי-הורביץ שיצרה את דמותה של מאיה אשר יצרה אצלי אתנחתא מהזוועות ההן. הייתה היא דמות יציבה שדרכה הצלחתי להכיל את התקופה ההיא. היא עברה תהליך, אולי אף התבגרה בדרך מסוימת. נוצרה אצלה הבנה ונוצרו תהליכים שהושלכו על חייה.
בדיעבד טוב שלא קראתי את גב כריכת הספר, מניחה שלא הייתי כלל ניגשת לקריאתו.
מומלץ – קריאה מהנה,

לרויטל שירי הורוביץ שלום רב,
קראתי את ספרך בעניין רב. ספר זה ואחרים מסוגו, יוצרים את הפסיפס המורכב והמגוון של ההיסטוריה של עם ישראל. ספרך הוא אבן חשובה נוספת בתמונה הכוללת. הוא נותן ביטוי לפרשה היסטורית שכמעט שאינה ידועה ולא רבים כתבו עליה: הנדודים שכפו הרוסים על היהודים בפולין, שלמעשה הצילו את חייהם, אם כי גבו מחיר יקר של חיי אדם שלא עמדו בתלאות. השילוב של פרקי "מאיה" הכותבת את סיפורו של איצ'ו, שנראה לי תחילה מלאכותי ומאולץ, מתברר עם המשך הקריאה, כרעיון מוצלח, הקושר בין עבר והווה ובין דורות,. זאת, בנוסף על היותו סיפור מקביל, המגלה את כוחה של האהבה בין בני זוג. אני יכולה לשער שיש חומרים ביוגראפיים בסיפורה של מאיה, המעמיקים את חווית הקריאה.
סיפורה של משפחת איצ'ו הוא סיפור בלתי אפשרי, וכמעט בלתי מתקבל על הדעת שכך קרה, ואף-על-פי-כן, קרה גם קרה. קשה להאמין שאנשים שרדו בתנאים בלתי אפשריים אלה של קור עז, רעב בלתי פוסק ומחלות. שוב ושוב מתגלה כוחה של המשפחה, שבזכות היחד שלה, ומסירותה הצליחו אחדים מבניה לשרוד. גם סיפור האהבה עם ציפק'ה, מצטרף לאותה הרגשה שהמציאות עולה על כל דמיון!
תודה על ספר מקורי ומרתק זה, ואיחולי הצלחה בהמשך הדרך.
בברכה חמה

פרופסור נורית גוברין

ז'אנר: רומן היסטורי, שואה, ספרות מלחמת העולם השנייה
שנת הוצאה: 2021
הוצאה לאור: 'בארניר'
בעקבות זכייה בהגרלה בקבוצה זו, נפל ליידי לפני כמה ימים בודדים ספר נפלא זה.
מלפני מספר שנים גיליתי את התאבון הרב שיש לי לספרות העוסקת במלחמת העולם השנייה. מבחינתי מדובר בספרות חובקת עולם, חובקת סיפורים הרואיים ובלתי נתפסים. כמעט כל ספר שקראתי בנושא לימד אותי משהו חדש; אנשים, היסטוריה, תעצומות נפש ודבקות בחיים.
את הספר ''איך לצוד דוב'' קראתי בשקיקה בפחות משבוע וכל כמה פרקים עצרתי והזכרתי לעצמי שמדובר בסיפור חיים אמיתי ושיש לי הזכות הגדולה לקרוא אודותיו, לכבדו וללמוד היסטוריה חשובה.
הספר מורכב מפרקים קצרים אשר מועברים בגוף ראשון על ידי שתי הדמויות – איצ'ו (יצחק) ומאיה.
איצ'ו הוא גיבור הספר ובהחלט גיבור החיים. איצ'ו, יליד פולין, נקלע בגיל שבע בלבד למלחמה הארורה וכשפולין נכבשת כולה ומחולקת במסגרת הסכם 'ריבנטרופ – מולטוב' בין ברית המועצות לבין גרמניה הנאצית, משפחתו של איצ'ו נותרת בחלקה של ברית המועצות. החל מאותו היום, המשפחה מגורשת ממחנה כזה או אחר, ליער, לסיביר ומדרימה גם לקזחסטן והכל בטענה שהיהודים אינם נאמנים למשטר הקומוניסטי. משפחתו של איצ'ו שורדת מתוך נחישות, אהבת האדם, הקרבה והרבה אומץ. הם שורדים ימים קשים, קור קיצוני, רעב שכלל הנראה לא אצליח להבינו לעולם וחוסר וודאות מוחלט. מסע החיים של המשפחה מסופר בפירוט אך משאיר גם מקום להפליג בדמיון וכל שליבי רצה היה שאיצ'ו ינצל ושהלוואי ולסיפור הזה יהיה סוף מעט יותר טוב מאחרים.
מאיה, בורגנית בשנות השלושים לחייה, בעלת משפחה וזוגיות מורכבת משל עצמה, היא גם מי שנבחרת על ידי איצ'ו לגולל את סיפור חייו כך שינצר גם לדורות הבאים ולזכר משפחתו ומכריו שלא זכו לשרוד את התופת. ניכר כי מאיה נרתמת למשימה מכל הלב ועד מהרה מוצאת את הסיפור של איצ'ו קרוב לליבה ומשפיע על הלך חייה. היא לומדת להעריך את מה שברור לנו מאליו בעולם כה מתירני וחופשי על אף מה שנדמה לנו לפעמיים. היא לומדת אודות אהבת אמת, ויתורים, אכזבות אבל גם על היכולת של החיים להפתיע ולכן אף פעם אסור לאבד אמונה.
לקראת סוף הספר שמתי לב כי מאיה עבורי היא מעבר לדמות הברורה שהיא מגלמת אלא סוג של ייצוג קולקטיבי לדורות ההמשך של ניצולי השואה ובפרט כל מי שהתחנך פה בארצנו. אנחנו הדורות ששומעים את הניצולים, נוסעים לפולין בעקבותיהם ולמדים עליהם בתנועות הנוער, בבית ובבתי הספר. מאיה היא כזאת; היא כמהה לכל פיסות המידע שלאיצ'ו יש להציע ונעמה לי מאד ההזדהות איתה בהקשר הזה.
החלק הארי של הספר מבחינתי, ועימו גם אסכם, הוא השואה של מי שלא היה דווקא במחנות ההשמדה אלא היה גולה במקומות אחרים. נדהמתי לגלות עד כמה היו נוראיים חיי הדלות וההקרבה של היהודים הנודדים בברית המועצות. נטולים כל רכוש, קורת גג ורעבים באופן מתמיד. פניי בהחלט פונות לחפש ספרות נוספת בנושא.
ממליצה בחום, התרגשתי מאד.
תודה על ההזדמנות לסקור ספר נפלא זה.

עופרי

רויטל שבת שלום!
סיימתי לקרוא את איך לצוד דוב.
נהנתי מאד לקרוא ולהתרגש עם יצחק, מאיה ושאר הדמויות.
שמעתי מאמי סיפורים רבים על עברה הקשה של המשפחה שלנו, על הרעב, הרדיפות, הגירושים והרצח ברחבי ברית המועצות - כל הספר לא הצלחתי להחזיק את הדמעות.
חבל שאין אותו בתרגום לרוסית, הייתי נותן לאמא שתקרא גם.
יצחק, משפחתו ושאר ניצולי השואה, גיבורים אמיתיים - תודה על התיעוד ועל הספר הנהדר.