ראיון עם הסופרת טלי אסנין-בראל

שלום טלי, אני שמחה לארח אותך באתר שלי, ברוכה הבאה!

רויטל:
ספרי לקוראים על ספרך באופן כללי

טלי אסנין-בראל:
הרומן 'גשרים של זכוכית' הוא קודם כל סיפור רב-דורי של משפחה יהודייה לאורך שבעה עשורים של המאה ה-20. הניעות בין רובד לרובד, בין תמונת הסיפור האישי לבין התמונה הגדולה ההיסטורית (Zoom in – Zoom out) היא מלבתו של הרומן ההיסטורי. כך, סיפורה של הלנה, אישה יוצאת דופן, סופרת יהודייה-אמריקנית מצליחה, שעוזבת את ביתה, בעלה וילדיה אל שמורת טבע יפייפיה, בעקבות משבר משפחתי שפוקד אותה, מלווה בהדיה של תקופה היסטורית מאוד מסוימת. בפארק היוסמיטי, בבידוד שכפתה על עצמה, היא מעלה על הכתב, בפעם הראשונה, את סיפור העבר שלה ושל משפחתה, המתפרש על ארבעת חלקי הספר – אוסטריה בתקופת מלחמת העולם השנייה ולפניה, אנגליה בשנים שאחרי המלחמה, תל-אביב של שנות החמישים-שישים, וקליפורניה של שנות השבעים. תוך תהליך הכתיבה עולים וצפים בה זיכרונות עבר מודחקים, ואיתם גם סודות, כאבים ואהבות. את רצף זיכרונותיה, קוטעים מכתבים שהלנה כותבת לדמויות מפתח בחייה, שרובם לא נשלחים לעולם.

רויטל:
מהי כתיבה עבורך? מתי ואיך ידעת שאת סופרת?

טלי אסנין-בראל:
לא התחלתי לכתוב את העמוד הראשון בידיעה שאני סופרת, וגם לא סיימתי את כתב היד בידיעה שאני כזו. אפילו עכשיו, לאחר שיצאו מספר מהדורות של הספר, בהוצאה לאור גדולה ומכובדת ככנרת זמורה ביתן, אני עדיין לא רואה בעצמי חלק מהפינתאון הזה של סופרי ישראל. יש לי עדיין מה להוכיח. שאחרים יגדירו אותי ככזו. אני כן רואה עצמי כאחת שכותבת. הכמיהה הזו להתבטא בכתב החלה מגיל צעיר מאוד. כילדה כתבתי סיפורים, כנערה נהגתי לסכם נושאים שעניינו אותי כדי להפנים אותם על כל רבדיהם. כיום, באמצעות כתיבת ספר אני משמיעה את קולי וחולקת משהו משלי עם שאר העולם. אני אדם של אנשים. אצלי הכתיבה היא אמצעי לבנות גשר אל אנשים אחרים ושל שיתוף. כמי שאוהבת ומעריכה רומנים היסטוריים, אני מאושרת שיכולתי להוליד לעולם אחד משלי. זוהי פריבילגיה שאינה מובנית מאליה.

רויטל:
ספרי על עצמך לקוראים. אילו דברים מעניינים אותך, ועל אילו דברים לעולם לא תוותרי

טלי אסנין-בראל:
הנני ילידת חיפה. לאחר השירות הצבאי עברתי לתל-אביב, למדתי בה תואר ראשון ושני במדעי המדינה ויחסים בינלאומיים, ומאוחר יותר תואר במשפטים. בתל-אביב הכרתי את צחי, בן זוגי מאז ולתמיד, ואבי שלושת ילדי. לימדתי קורסים ביחסים בינלאומיים באוניברסיטת תל-אביב ובאוניברסיטה הפתוחה, עבדתי מספר שנים כעורכת עיתון מקצועי בתחום המזון, ואת הסטאג' בעריכת דין עשיתי בחיפה. לפני כעשר שנים עברנו בעקבות עבודה לאטלנטה שבדרום מזרח ארצות הברית. עוד בחיפה התחלתי בפעילות ציבורית חברתית, דרך משרד עורכי הדין בו עבדתי, אך כאן הפעילות תפסה תפנית לטובת ארגונים פרו-ישראליים, ובראשם Aipac וה-Fidf. אחד מהבנים חזר לארץ במסגרת 'גרעין צבר', וכיום הוא מתגורר בקיבוץ ומשרת ביחידה קרבית מובחרת. אני אוטו דידקטית, נהנית מקריאת ספרים בכלל וספרי עיון היסטוריים בפרט, מתיעוד סיפורי משפחה בספרים, אלבומים וסרטים, ומהעברת הרצאות בפני קהל. לעולם לא אוותר על המשפחה שלי, על פעילותי הציבורית למען מטרות החשובות בעיני, על הזכות להשמיע את קולי כישראלית וכאשה, ועל הבוק-קלאב הישראלי בו אני חברה פעילה כבר קרוב לעשור.

רויטל:
איך בחרת את השם 'גשרים של זכוכית'?

טלי אסנין-בראל:
'גשרים של זכוכית' לא היה השם המקורי. בהתחלה היה זה שם אחר, שאמנם הוחלף, אך הוא מוטמן בתוך הספר, כאחד מספריה של הסופרת הלנה. יש לי יחס מיוחד לגשרים - לגשרים פיזיים, ובמיוחד לגשרים כמטאפורה. הגשרים הם סמל לקשר בין בני אדם ולהתגברות על כל מכשול. בספר, הלנה הגיבורה מנסה, באמצעות הכתיבה, לבנות גשרים אל האנשים החשובים בחייה, אל בעלה ואל ילדיה, אל אמה שמתה ואל אהוביה שאינם. הגשרים של הלנה הם שקופים ושבירים כזכוכית. היא מנסה לשקף דרכם, דרך הכתיבה, את חייה, את חיי משפחתה ואת עברה. בו בזמן הגשרים שלה הם גם שבירים נורא. ניתן לראות, בעיקר במכתביה, שהיא מהלכת אל רצפה דקיקה.

רויטל:
על מה את עובדת בימים אלה?

טלי אסנין-בראל:
בימים אלה אני כותבת את ספרי השני, שעדיין מוקדם מלהרחיב לגביו במילים. אוכל רק להגיד שהמָטֶרְיָה היא שונה, אך כמובן ניתן לזהות שם אותי, בסגנון הכתיבה. זירת ההתרחשות היא אירופה במאה העשרים, אך לא העולם היהודי. ארבעה סיפורים משתלבים, המצטלבים בתחרות נגינה בפסנתר במילנו, 1985.


רויטל:
ספרי לנו על חלום אחד לעתיד שיש לך

טלי אסנין-בראל:
במישור המקצועי הייתי רוצה להיות מעורבת בתעשיית הסרטים. אולי לכתוב תסריט שיהפוך לסרט. אני מאוד אוהבת לצפות בסרטים, ומאוד מעריכה ומוקירה את העבודה הרבה והענפה המתבצעת מאחורי הקלעים. כשאני כותבת, הסצינות כמו מוסרטות לנגד עיני, עוד בטרם הפכו למילים. זה עוזר לי ביצירת האפקט שאני רוצה לשדר, וכמובן מעשיר את התיאורים. קוראים רבים כתבו לי שכאשר הם קראו את 'גשרים של זכוכית', הם ראו לנגד עיניהם סרט. אני רואה בכך משהו מהתגשמות החלום.

תודה רבה ובהצלחה בהמשך דרכך!