ביקורות

ד"ר ענת אדרת המרכז ללימודי ידיש אוניברסיטת בר-אילן

ספרה של רויטל שירי-הורוביץ, בת עיראק, פורס לפני הקורא את קורות חייהן של שלוש בנות משפחה אחת, ויולט ופרידה, שתי אחיות שנולדו בעיראק, והיגרו לישראל בתחילת שנות החמישים של המאה הקודמת. ונועה, הבת של ויולט שנחשפת לסיפור חייה של אימה דרך יומן שויולט מפקידה בידיה של פרידה. הספר הוא בעל חשיבות רבה, בכמה רבדים. ראשית, הגיבורות בספר הן הנשים במשפחה, אך חשוב מכך הוא שסיפור המשפחה מסופר מן ההיבט הנשי. אם בעבר נחשפו הקוראים לסיפורי היסטוריה שנכתבו על גברים, ואף סיפורים על נשים נכתבו על ידי גברים, הרי שרויטל שירי-הורוביץ, משרטטת ביד רגישה ועדינה, את מהלך חייהן של גיבורות הספר, ומאפשרת לקהל קוראים הצצה להלכי הרוח שלהן, לרגשותיהן, ולתחושות שלהן ביחס לקורות אותן. רויטל שירי-הורוביץ, מניחה מראה מול הקורא ושואלת שאלות נוקבות, האם אנו מספרים את הסיפור המשפחתי לדורות הבאים, האם אנו מחויבים לו ומעבירים אותו הלאה ...

פרופסור חקק

סיפורם של יהודי עיראק בעיראק ובישראל סופר עד כה בעיקר על-ידי מספרים גברים, שחוו את החיים בעיראק ובישראל ואת המעבר ביניהן. ספר זה מוסיף לסיפורים אלה קול נשי וצעיר יותר. רויטל שירי-הורוביץ מספרת את הסיפור באהבה ובטון רך. זהו רומן ריאליסטי מרתק, שמקשר בין עבר להווה, בין דמויות שהיו למה שהן הנחילו לדורות הבאים, והווי חייהן. 'אני מרגישה צורך לכתוב דברים למען הדורות הבאים', כותבת ויולט ביומנה שברומן, אך גם לדורנו הם מדברים, מרגשים וחשובים. על נועה נאמר ברומן, שהיא 'שילוב של אשכנזי עם עיראקית', אולי נקרא לה: עיראכנזית או אשכראקית? אנו יוצאים בעיקבותיה למסע אל העבר הבונה את זהותה בהווה.

לאה רודיטי עיתון "את" 

בשפה פשוטה, יומיומית וקולחת, נפרשת בפנינו יריעה עשירה של קורות משפחה יהודית ענפה מבגדד, ובעיקר של שתי האחיות, ויולט ופרידה. התיאורים הישירים והריאליסטיים של העלייה ארצה ושל החיים במעברה הזכירו לי את הספר "כל בית צריך מרפסת" של רינה פרנק מיטרני, שתיאר את הווית העולים בחיפה, במיוחד של בני העדה הרומנית. כאן נחשפים לחיי היומיום של הפלח המבוסס יותר בקהילה היהודית העיראקית, לסגנון החיים ולבית הגדול ובו כמה דורות, שמתנהל כמו קומונה תוססת. טרגדיות אישיות, תקוות וחלומות, התמודדות עם מחלה ומוות פתאומי, אהבות נכזבות ואהבות מפתיעות, שמחות משפחתיות וכמובן הרבה-הרבה אוכל – בונים את הסיפור המרתק והסוחף הזה. וכמה אופייני לעם נודד כמו שלנו, להגיע ביחד עם בת הדור הצעיר, נועה, למסקנה ששורשים ותחושת ביטחון וזהות הם לא עניין של גאוגרפיה, אלא חיבור למשפחה.

איילה אור-אל מהעיתון SHALOM LA

במשך 5.5 שנים, בין הריונות ולידות והסעת ארבעה בנים לבתי הספר, החוגים והצופים, שקדה רויטל שירי הורוביץ על ספר הביכורים שלה. כן, זה לקח לה הרבה מאוד זמן, אבל מה לעשות כשאת אמא לארבעה ובין כתיבת עמוד או שניים, את צריכה גם לסיים תארים (בספרות עברית וגיאוגרפיה) וגם לחזר אחר הוצאות לאור בארץ והכל בשלט רחוק.

ד"ר ענת אדרת המרכז ללימודי ידיש אוניברסיטת בר-אילן

ספרה של רויטל שירי-הורוביץ, בת עיראק, פורס לפני הקורא את קורות חייהן של שלוש בנות משפחה אחת, ויולט ופרידה, שתי אחיות שנולדו בעיראק, והיגרו לישראל בתחילת שנות החמישים של המאה הקודמת. ונועה, הבת של ויולט שנחשפת לסיפור חייה של אימה דרך יומן שויולט מפקידה בידיה של פרידה. הספר הוא בעל חשיבות רבה, בכמה רבדים. ראשית, הגיבורות בספר הן הנשים במשפחה, אך חשוב מכך הוא שסיפור המשפחה מסופר מן ההיבט הנשי. אם בעבר נחשפו הקוראים לסיפורי היסטוריה שנכתבו על גברים, ואף סיפורים על נשים נכתבו על ידי גברים, הרי שרויטל שירי-הורוביץ, משרטטת ביד רגישה ועדינה, את מהלך חייהן של גיבורות הספר, ומאפשרת לקהל קוראים הצצה להלכי הרוח שלהן, לרגשותיהן, ולתחושות שלהן ביחס לקורות אותן. רויטל שירי-הורוביץ, מניחה מראה מול הקורא ושואלת שאלות נוקבות, האם אנו מספרים את הסיפור המשפחתי לדורות הבאים, האם אנו מחויבים לו ומעבירים אותו הלאה ...

"בת עיראק": שלושה דורות בספר אחד 24 בינואר, 2008 מאת רוני מולה

סיפורן של שלוש נשים, בגילאים שונים וממקומות רגשיים שונים מתגולל לאורך אורכו של הספר "בת עיראק". נועה היא צעירה כבת עשרים שאיבדה את אימה ואת כיוונה לפני מספר שנים בעקבות מחלה קשה, ועכשיו מקבלת באמצע הכאוס בו היא שרויה הזדמנות להציץ עוד רגע לעולם בו חיה האם, ושלא ידעה על קיומו.

על כך תודתי לכל משפחת שירי 

מרשם להכנת קובה במיה לפי הבישול העיראקי מהבלוג של גיטה המקורית באתר תפוז
מרשם זה נזכר בספר "בת עיראק" שכתבה רויטל שירי-הורוביץ.
הספר יצא בהוצאת טרקלין.
ביקשתי מרויטל שתעביר לי את המתכון כולו, על כל פרטיו, כי בספר הוא מקוצר מאוד. כך הדור הצעיר של יוצאי עיראק יוכל ליהנות מהטעמים והניחוחות של הבית הישן.
אימה רשמה לנו אותו, אך המקור הראשוני למתכון היה אביה דוד ז"ל, שהיה השף האמיתי במשפחה.

"בת עיראק": שלושה דורות בספר אחד 24 בינואר, 2008 מאת רוני מולה

סיפורן של שלוש נשים, בגילאים שונים וממקומות רגשיים שונים מתגולל לאורך אורכו של הספר "בת עיראק". נועה היא צעירה כבת עשרים שאיבדה את אימה ואת כיוונה לפני מספר שנים בעקבות מחלה קשה, ועכשיו מקבלת באמצע הכאוס בו היא שרויה הזדמנות להציץ עוד רגע לעולם בו חיה האם, ושלא ידעה על קיומו.


הסופר זהר מנשס מחבר הספר ״בחברה טובה״

ביד בוטחת ורהוטה, בסגנון עברי קולח ומושך, מספרת הסופרת את סיפור רצף הדורות של משפחה יהודית בגולת בבל ובישראל .
לו היה זה אך ורק רומן משפחתי הסטורי מרתק ( והוא אכן מרתק), הייתי מסכם אותו בקצרה כספר איכותי ומעניין לקריאה, לא בהכרח הייתי סוקר אותו ובכך הייתי בוחר לסיים.
אבל רויטל שירי הורוביץ בחרה ללכת צעד אחד קדימה, ויצרה מעין שולחן פינג פונג בין עבר להווה, בין ימים שהיו ואינם למציאות כאן ועכשיו של בני המשפחה.
וזה כבר דורש אומץ בכתיבה.
החלטה שכזו של סופר/ת בספר ביכורים, לצאת לכתיבה פרוזאית אל מעבר ל״קוי אויב״ ויציאה מאיזורי נוחות העורף המוגן- ראויה להערכה רבה בעיני.
החלטה שכזו שלא להסתפק בלהיות כותבת ״קולחת ומעניינת״ אלא כותבת הבוחרת לארוג במילותיה יריעה ספרותית רבת שכבות וזמנים היא החלטה אמיצה.
זה דורש יכולת להניע אותי הקורא עשרות רבות של שנים אל תרבות אחרת, לרגש אותי במידה מספקת אך ללא כל קיטש, להשאיר בי ניחוח של אז, לסקרן אותי היטב כך שארצה כבר לדעת ״מה קרה בסוף״ ובמקביל להטיס אותי במינהרת זמן אל בני המשפחה וקורותיהם כיום.
הסופרת נעה במסע הזה בין הזמנים בכשרון רב מאוד ובאופן שלא מסגיר לרגע שזהו רומן ביכורים.
המסע בזמנים חף מסכנת הבלבול שלעיתים נוצרת בסגנון כתיבה שכזה. השפה נשארת מדוייקת, ציורית במידה, לא סובלת כלל מתיאורים מייגעים או מיותרים לעלילה ונעדרת קלישאות.
ועל הצלחתה הרבה בהחלטתה האמיצה - כבוד ממני ליוצרת.
כל זאת עושה הסופרת תוך כדי תהליך לימודי פרוזאי ניפלא עבורנו על עושר תרבותי, רוחני, כלכלי שהיה אי שם בקרב יהדות עיראק.
צבעים, ריחות, נופים, תבשילים, מנהגים , סודות, חלומות ורמזים מלווים את מסעינו אל עבר חיי היהודים בעיראק בראשית המאה העשרים דרך העליה הגדולה לארץ ישראל בראשית שנות החמישים.
דרך סיפור חייהן של העולות ויולט ופרידה, אחיות כה שונות אך כה דומות, ודרך נועה , סטודנטית ישראלית צעירה,בתה של ויולט, אנחנו נחשפים לעלילה ייחודית השואבת אל תוכה.
נדמה שזהו משולש. שלש צלעות של שלש דמויות נשיות.
אכן כך, אך אני מצאתי בין הדמויות ובדמויות המשנה גם מעגל שקוטרו רב ורחב מאוד, וצורות גיאומטריות מורכבות הרבה יותר מאותו משולש שראיתי בעת הקריאה.
יש נדבך נוסף, כואב, בסיפור. החלום ושברו.
האופן בו אדם שהיה בעיראק נשוא הערכה כה רבה, בעל בעמיו, הופך בארץ הישנה חדשה אליה עבר לאחד האדם ופחות מכך, ומאבד לא רק את מעמדו החברתי האיתן אלא גם את הכבוד שרחשה לו האשה שאיתו- שם.
הארץ הישנה חדשה מביאה עימה כללי משחק חדשים ויש הניפגעים מכללים אלו פגיעה אנושה מאוד.
הנושא מתואר ברגישות רבה ונגע לליבי .
גילוי נאות- נחשפתי לכתיבתה היפה של הסופרת עוד טרם קראתי את ספרה זה, דרך קבוצה מיוחדת מאוד בפייסבוק בה אנו חברים.
לאחר קריאת הרומן ״בת עיראק״ אני יודע עד כמה עמוק כשרונה .
מצפה לקרוא את ספרה השני,״להתראות בקרוב״.
ממליץ בחום

FACEBOOK COMMENTS WILL BE SHOWN ONLY WHEN YOUR SITE IS ONLINE