רויטל:
ספרי לנו עלייך כאדם. מה הם התחביבים שלך, איזה מן אישה את? מה מעניין אותך?
דורית קידר:
OK – אדם.... בואי נחשוב. ובכן – לשבור שגרה אני מאד אוהבת. עקרונית אני מגדירה את עצמי כצוענייה יהודייה כי בשקט אני לא יכולה לשבת. לכתוב ולהסתובב לי בעולם אני רוצה ולעיתים קרובות אני גם מממשת. אסתטיקה גם היא חשובה לשקט הנפשי ועל כן גם היא מצטרפת למשוואה. והרי לך תנאים היוצרים עונג ונחת רוח שהם כמובן מזמנים את המוזה.
רויטל:
מתי התחלת לכתוב באופן כללי סיפורת? מתי ידעת שאת סופרת?
דורית קידר:
מפרספקטיבה היסטורית נראה שתמיד שרבטתי לעצמי סיפורים. לפני 10 שנים התחלתי במקרה, כמו שכל דבר טוב קורה, להיות סופרת צללים. קיבלתי חומרי גלם והפכתי אותם לסיפורים, לפעמים אפילו לשירים. ואז, יום אחד קמתי בבוקר והחלטתי שהגיע הזמן להגשים חלומות. עשיתי לי רשימה. דבר ראשון – יש לנסוע בקרוואן ולחרוש את אירופה ובו זמנית להתחיל לתעד בסיפוריוּת . שלושה חודשים נסעתי לי לכאן ולשם. הרפתקה כל כך מסעירה זו הייתה, שאפילו מילה לא הצלחתי לכתוב, אפילו לא מילה אחת. וכך הגיע לו הרגע להגשים את חלום הכתיבה. שני ז"אנרים אני אוהבת וכך החלטתי על כתיבת רומן היסטורי מזה ורומן מכתבים מזה... אז הנה – לפתע אני סופרת.
רויטל:
מה היו הסיבות לכתיבת הספר "כומיש"?
דורית קידר:
אני באה מתחום מדעי הדתות. במשך הלימודים וגם לאחר מכן, משכו אותי ענייני אמונה הנמצאים בשוליים של הדת המוסדית, אלו הגובלים בפולקלור. השֵׁדה לילית גם היא סוג של אובססיה שהעסיק אותי. גיליתי שמאות ספרים נכתבו על השֵׁדה הפתיינית והזנותית הזו, אולם חוליה אחת היתה חסרה במחקר. את צעדיה הראשונים ביהדות אף אחד לא הנציח. אם כן, קמתי ועשיתי מעשה. חקרתי ודרשתי ובהתלהבות רבה גיליתי את קערות ההשבעה המספרות את סיפורן של הנשים בעת העתיקה. כך נולד ספר העיון "לילית – שֵׁדה בעלת הפרעת אישיות גבולית". גם לאחר שהספר יצא לאור לא הפסקתי לקרוא ולדרוש באותו קמיע נשי.
צריך להסביר שקערת ההשבעה היא סוג של קמיע שהיה קיים במאה החמישית והשישית לספירה ולאחר מכן נעלם. הנוסחה המשתבללת בתוך הכלי כללה השבעות של אלים ואלות, שדים ושדות, סיפורים אישיים, וגם את שמה של האישה הכשפנית: מי אם לא – כומיש בת מחלפתא. ככל שהמחקר הלך והעמיק כך הלכה דמותה והסעירה אותי. ניסיתי לתאר את אותה אישה בעלת כוחות עצומים שפלסה את דרכה בחברה מסורתית פטריארכלית. יום אחד קמתי בבוקר עם משפט ראשון מתוך הרומן: " כָּלֵב כותבים כמו כֶּלֶב אני מודיעה בחדווה והוא, אח שלי כָּלֵב, חמתו בוערת בו. לוקח הוא את קרעי הפפירוס ושברי הפחם, רץ החוצה לכרם, משאיר אותי לבדי ומצטרף לאחים שלי. " (9)
! And the rest is history!
רויטל:
ספרי לנו בקצרה על הספר.
דורית קידר:
יום בהיר אחד בתחילת המאה החמישית, נולדה כומיש בת מחלפתא. לא רק שהעזה להגיח מבטן אימהּ כנקבה אלא ששש אצבעות קישטו את כפותיה. מום זעיר זה של בהונות מוכפלות הכתיב את עתידה להפוך בבגרותה לאישה כּשפנית. הביוגרפיה השקרית של כומיש האמיתית מתחילה בגיל תשע בו היא מגלה את מיניותה שלה ואת טיבו של המין האנושי. הקורא מתלווה אל כומיש בעת נישואיה הכפויים בגיל אחת עשרה, ועושה איתה את דרכה כשהיא בורחת למנזר במדבר יהודה. כומיש בוחרת בעתיד זר ומוזר המתגשם בסמטת הזונות אשר בירושלים. כאישה כשפנית, כומיש מגלה לנו הקוראים סודות, כשפים ולחשים. היא מלווה אותנו למפגשים עם רבנים מזה ועם דמויות היסטוריות אמיתיות מזה. שאר מיני הזיות וחוויות - הרי הן כתובות בביוגרפיה השקרית של כומיש בת מחלפתא.
רויטל:
מעניין אותי באופן אישי לדעת מה גרם לך לכתוב על אישה כשפנית?
דורית קידר:
כנאמר, הסיפור על האישה הכשפנית נולד מתוך המחקר על קערות ההשבעה הרוויות כשפים, לחשים, השבעות, שדים ורוחות. אותה כומיש היתה סוג של אישה כשפנית. תארי לך רויטל – לפני 1500 שנה אישה כתבה נוסחאות קסם שהתגבשו לטקסט. היא בעצמה השביעה כוחות על טבעיים כדי לעזור לשכנותיה. לאחר מכן היא ערכה ריטואל וקברה את הקערה מתחת לסף הבית, ועכשיו.... עתה אני דורית מהמילניום השלישי, מחזיקה בידי קערה שכתבה אישה במו ידיה במאות הראשונות לספירה. אותי זה מסעיר! עוד סיבה לכך שכתבתי רומן היסטורי, והספר כל כך חשוב לי היא העובדה שמדובר כאן בנשים - נשים בעלות עוצמה. אמנם הסיפור מתרחש במאה החמישית אולם הסודות הטמונים בעבר – הכישוף, השדים והעולמות העליונים, מאירים מחדש גם את הנשים בתרבות העכשווית. הספר נותן כוח ולכן אני מסתובבת בפסטיבלים ובהרצאות – ממשיכה, מספרת ומעבירה את האנרגיות של כומיש.
רויטל:
האם את מאמינה בכישופים? אם כן , מדוע?
דורית קידר:
כשפים, כמו פלצבו, יכולים לעזור בקונטקסט קהילתי תרבותי. אצטט את דבריה של כומיש והם יבהירו הרבה יותר טוב את הרעיון: " המסתורין הוא אבי הרפואה, כך נדמה הדבר. ככל שאדם מבין פחות, כך הולכת אמונתו וגוברת. ככל שהחידה מסובכת ומופרכת, כך המחלה, הפלא ופלא, מתבהלת ונעלמת. על כן, אין להתפלא על תפאורה מופרזת שבמרכזה פורחת דמות מוגזמת. והרי גלוי וידוע הוא לכל בר-בי-רב, כי הכל מכל נולד בתוך דמיונו של המתבונן".(171)
רויטל:
האם את עובדת על הספר הבא? אם כן, האם הוא קשור לנושא הכישוף?
דורית קידר:
כן. הספר הבא כבר כאן. הוא לא קשור לכישוף אלא לאניגמטיות. זהו רומן מכתבים של סופרת המתבודדת בעיירה שכוחת אל, בחורף שכולו לבן. אין לה כל קשר אל העולם החיצוני. מדי יום היא שולחת לחברתה זיוה מכתב, ובו היא מספרת על כתיבת הרומן ההולכת ומתקדמת, כמו גם על איש שוקולד המופיע בחייה ובעקבותיו נטווים חוטים של חידות ומסתורין. הכתיבה היתה מענגת עד אין קץ. ועתה, לצערי הרב, הגיע השלב הנוראי והסיזיפי של מציאת הוצאה לאור. HELP!
רויטל:
איזה ספר תקחי איתך לאי בודד?
דורית קידר:
באי בודד אכתוב ספר ואותו אביא איתי ליבשה – זאת כמובן אם אי פעם אחזור...
תודה רבה דורית, על ששיתפת אותנו בעולמך. איחולי הצלחה, וכמובן, המשך הגשמת חלומות.
FACEBOOK COMMENTS WILL BE SHOWN ONLY WHEN YOUR SITE IS ONLINE