ריאיון עם המשוררת רחלי אברהם-איתן

שלום חלי, שמחה לארח אותך באתר שלי לראיון חגיגי לכבוד ראש השנה.

רויטל:
ספרי לקוראים על תחומי העיסוק העיקריים שלך בחיי היומיום.

רחלי אברהם-איתן:
אני עוסקת במחקר הספרות, בעריכת כתב עת לספרות ולאמנות "שבילים", בפעילות התנדבותית כיו"ר בית הסופר מודיעין והסביבה, מנחה סדנאות כתיבה יוצרת ומפגשי יוצרים, משוררת-אורחת במוסדות חינוך ותרבות.

רויטל:
מתי ידעת שאת משוררת, איך הידיעה הזאת השפיעה על חייך?

רחלי אברהם-איתן:
אחותי הבכורה הייתה הגננת שלי בגן ולימדה אותי קרוא וכתוב בגיל ארבע. חרזתי שירים שירים וכתבתי אותם במחברת שקיבלתי מאחותי. כך גם ילדיי בגיל 4-5 חרזו שירים וכתבו במחברת. כשליאהב בני היה בן 5 יצא ספר שיריי הראשון "בוקר ירוק" לאור; הוא כעס מאוד שלא הוצאתי לו ספר: "לך אין אפילו מחברת", מחה בפניי. אחותי הצעירה שימשה אוזן קשבת לשיריי בגיל ההתבגרות ואהבה לשמוע שוב ושוב שירים שכתבתי, אך אינני בטוחה שמישהו מאחיי חשב שאהיה משוררת. רק בבגרותי, כשנתן יונתן ראה את שיריי במפגש מקרי באוניברסיטת בר-אילן בהיותי מורה לספרות שבאה להאזין להרצאתו, הוא הרעיף תשבחות על השירים שראה ועודד אותי להוציאם לאור. נתן יונתן היה הראשון שראה בי משוררת. עד אז לא היה לי אומץ לחשוף את נבכי נפשי לאחרים. נתן גם ערך את ספרי בספריית-פועלים, והציע לי לערוך את הספרים הבאים בעצמי, מכיוון שלדעתו היו לי כל הכישורים לכך. אך אני רציתי לבחון את עצמי ולראות אם השירים שלי יתקבלו בכל הוצאה, ולכן ספריי פורסמו בהוצאות ריאיון עם המשוררת רחלי אברהם-איתן עובד ובעקד). כשקיבלתי שלושה פרסים על ספר הבכורים הפנמתי את עובדת היותי משוררת, כפי שראה בי המשורר, נתן יונתן.

רויטל:
זהו ספר שירייך השמיני במספר ובנוסף להם גם שני ספרי מחקר. מהו דלק הבעירה המאפשר את היבול הספרותי הרב הזה?
רחלי אברהם-איתן:
דלק הבערה המאפשר את היבול הרב של השירים הוא המבנה של העולם הפנימי, הרגשי-התודעתי המורכב והנטייה להתרגש מכל תופעה בטבע הסובב אותי או בטבע האדם. אנרגיות פנימיות רגשיות אלו מוצאות להן ערוץ ביטוי בשירה. המעורבות הגבוהה בכל המתרחש, בבית, במשפחה המורחבת, בחברה, במדינה ובעולם תובעת את ביטויה. אני יכולה לכתוב מחרוזות של שירים שפורצות מתוכי כאילו מאליהן. יחד עם זאת, אני מודה, שהרבה שירים לא נכתבים על אף הפרץ העצום הזה של הרגש וההשראה שבאה בקלות. זאת משום העבודה ההתנדבותית הרבה שלקחתי על עצמי: לדאוג לקיומו של בית הסופר מודיעין והסביבה, לקיומו של כתב העת "שבילים", לפעילות השגרתית והבלתי שגרתית, למפגשי היוצרים ולאירועים המיוחדים שאנו חוגגים. הרבה פעמים אני נמנעת מלתת לשיר להיכתב בשל ענייני בית הסופר התובעים את זמני הרב.

רויטל:
ספרי לנו על הספרים שכתבת

רחלי אברהם-איתן:
הספר הראשון "בוקר ירוק" (ספריית פועלים) יצא לאור, כאמור, בעידודו של המשורר נתן יונתן. בשלב מסוים התחרטתי וביקשתיו לעצור מיידית את כל התהליך, אך נתן חייך ואמר לי: "גבירתי, כבר מאוחר הלידה מתקרבת". אולם התגובות על הספר היו מצוינות. קיבלתי שלושה פרסים, ביניהם פרס שר החינוך לספרי ביכורים ומצאתי עצמי מסתגלת לרעיון של התחלקות ב"אני" שלי עם הקהל הרחב. היום הדיאלוג עם קהל קוראים הוא חלק חיוני שלי כמשוררת. כמו שחקן או זמר שלא יכול להסתפק בשירה באמבטיה, כך גם אני אינני מסתפקת יותר בכתיבת שירים למגירה או לרחם-המחשב. אחרי "בוקר ירוק" התפרסמו 7 ספרי שירה נוספים: "קרן עין כחולה" (עקד 2000), "נופי הבית" (כרמל 2003), "מעלית אל הים" (עתון77 2005), "מחזור אור, שיר ואישה" (שבילי אור 2009, מהדורה שנייה ב – 2011), "סימפוניית אביב" (שירים בעברית ובתרגום לאנגלית, שבילי אור 2011), "להעיר את האנזימים" (שבילי אור, 2011. הספר התפרסם גם באנגלית), "בובת האשבול" (הקיבוץ המאוחד 2014).

הרקע לספר השירים "בובת האשבול": הרקע לכתיבת ספר השירים החדש למעשה דומה לרקע של קודמיו: הרקע המשפחתי, סיפור האהבה לבן הזוג, העשייה והמעורבות בעולמה של הספרות, המעורבות בחיי החברה והתרבות, ואי הנחת מצורת החיים של העולם המערבי המרחיק את האדם מן האדמה, מן הטבע, מקומו הטבעי של האדם, אל עולם טכנולוגי השואב את מרבית זמנו. יחד עם זאת לכל ספר יש טריגר שדוחף את "לידתו". ציר הלידה של הספר הנוכחי הוא המוות של אחותי שהתמודדה עם מחלת הסרטן עד שנכנעה לה. כתבתי בזמן קצר שירים רבים שנכללו בשער השני של הספר וגם בשערים האחרים.

לספר "בובת האשבול" יש 5 שערים: השער הראשון קרוי על שם הספר ושם השיר הפותח את הספר "בובת האשבול". השיר הפותח, "בובת האשבול" שעל שמו נקרא הספר, נכתב כזכרון לבובות שהכנתי בילדותי מקלחי התירס. לא היו בובות לי אמיתיות כמו לילדות אחרות. את הצעצועים יצרנו במו ידינו. למזלנו גדלנו במושב, במרחב, היו לנו כל האפשרויות להפעיל את הדמיון, ליצור, לחקור את הטבע... לגדול בתנאים המתאימים לילדה כמוני שאהבה לשוטט בשדות, להתבונן בפלאי הטבע... וליצור... הבובה הראשונה שאי פעם נרכשה עבורי הייתה בגיל מבוגר, כשאני כבר אם לשלושה ילדים בגירים. בובה ייחודית, בובה גדולה מאוד של אספנים, לא בובת צעצוע, שהעלתה בי את זיכרון בובות האשבול שיצרתי במו ידיי בילדותי. "בובת האשבול" מבטאת בספר את המהות הפנימית שלי ושל אחותי ברוריה ז"ל שהלכה לעולמה (גם את החיצוניות שלנו מההיבט של היופי). שתינו היינו מין "בובות" בבית, שעשו מעל ומעבר למצופה מילדה צעירה כדי לסייע ולעזור במשפחה ברוכת הילדים. הדאגה האינסופית והעשייה האינסופית למען אחרים (כשהאני נשכח לא מעט) היא קו מהותי משותף בינינו. אהבנו זו את זו והבנו זו את זו, כפי שאף אחד לא הבין. הייתה בינינו שפה משותפת גם ללא מלים. השער השני "לזכרם" מוקדש גם לזכרם של אחי אבשלום שנהרג בתאונת דרכים זמן קצר לאחר שחרורו מצה"ל ולאבי שנפטר בשיבה טובה. השער השלישי "סטינו מעץ הדעת" מטפל ב"ליקויים" ברמת הפרט וברמת הכלל, במחדלים אנושיים, חברתיים ולאומיים... ברצון "לתקן את העולם", ליישב את הדעת, לשמור על הארץ ועל האני החף מכל זדון... מתוך שאיפה לעולם טוב יותר שניצור במו ידינו, ע"י מודעות, אכפתיות, מחשבה ואחריות, לשמור על ה"אני" הטהור ולשמור על הארץ... השער הרביעי "חצי עולם" מכנס את מרבית שירי האהבה בספר. שמו נובע מהעובדה שבן זוגי המדען נמצא חצי שנה בקנדה, בחצי השני של כדור הארץ, לצורכי מחקר, זאת בנוסף לטיוליו סביב העולם לצורך מתן סמינרים והרצאות בכנסים מדעיים אליהם הוא מוזמן וכתוצאה מחברותו באקדמיה הבינלאומית למדעי העץ ובאקדמיה הלאומית הגרמנית למדעים. המרחק מוליד לא מעט שירי אהבה. לשאלתו, למה כשאני אתו אינני כותבת שירים הגבתי בשיר "טובה שעה משיר":

כְּשֶׁהַיָּמִים פּוֹרְטִים סִימְפוֹנְיָה עַל גּוּף
מָתוּחַ כְּמֵיתָר
כְּשֶׁמֶּתֶק פְּרִיחַת הַתַּפּוּז מִתְרוֹעֵעַ בָּאֲוִיר
הַדָּחוּס לִרְוָיָה
כְּשֶׁזּוּג עוֹרְבָנִים בְּרַהַב נוֹצוֹת
מִתְקוֹטֵט בְּחֵן אוֹהֲבִים
וּפַרְפָּרִים בֵּין פִּרְחֵי הַיַּסְמִין
בְּשִׁכְרוּת הָרִקּוּד רוֹחֲפִים
כְּשֶׁיָּדֶיךָ נִכְרָכוֹת סְבִיב מָתְנַי -
הַדַּפִּים לְבָנִים בְּלֹא מִלִּים
וְשִׁירַת הַלֵּב
תּוֹפַחַת פְּנִימָה
כְּאַהֲבָה עֻבָּרִית.


השער החמישי "בתלמי יצירה" מוקדש לשירים על שירה ועל משוררים.

אני לא הרגשתי שוני בין ספר זה לקודמיו, אך חוקר הספרות פרופ" הלל ברזל ראה בו דוגמה טובה ומפתיעה, הפורצת דרך הן מבחינת שפת הביטוי והן מבחינת התכנים של השירה. כמו כן ציין לטובה את החיבור אל המסורת הספרותית הקדומה אותה ירשתי ממשפחתי ואת העושר הלשוני. בלשונו של פרופ" הלל ברזל הספר מהווה "דוגמה טובה לפריצת דרך, מתוך שליטה באופני מבע מרובים... מוצאים בשירתה עולם ישן, המנחיל מורשת מצוינת משירת תימן ופיוטי קודש, לצד עולם מודרני בעמידה על כתפי ענקים ועמם פוסט-מודרניים, המתיר פריצות דרך אישיות לחלוטין ומקוריות מפתיעה..."
רויטל:
בשירייך בולטים אלמנטים של מעוף הציפור, עננים, מרחבים. האם תוכלי לתת לנו רמז מדוע אלו מוטיבים חוזרים? מוטיב נוסף ובולט הוא הטבע, האדמה, השורשים, העצים. האם יש קשר בין שימוש במושגים של טבע ובין העובדה שגדלת במושב
רחלי אברהם-איתן:
גדלתי במושב וכילדה אהבתי לשוטט בשדות, במרחבים הפתוחים והכרתי בשמות צפורים רבות (גם צמחים). אהבתי להתבונן בעננים המשתנים ומחליפים צורה... הדינמיקה של הטבע מתאימה לנפש המסוערת מבפנים. אני מניחה שמעוף הצפור מביע את הכמיהה להשתחררות מכבלים לגווניהם השונים. אני זקוקה למרחב, לטבע... האילוץ לשבת ליד מסך המחשב יצר שירים רבים כגון: "יושבי אוהלים ויושבי מסכים" (בתוך: "בובת האשבול", עמ" 78) המביעים את הכמיהה לשוב אל החיים בחיק הטבע.

יושבי אוהלים ויושבי מסכים

רָחַקְנוּ מֵאָבוֹת יוֹשְׁבֵי אֹהָלִים
שְׁנוֹת אוֹר
סָטִינוּ מֵעֵץ הַדַּעַת וּמִגַּן הַחַיִּים
נָטַשְׁנוּ אַדְמַת הוֹרָתֵנוּ,
סֻכַּת שְׁמֵינוּ.
נְשָׁמָה דּוֹאָה בַּמֶּרְחָב
נִלְכְּדָה אֶל מָסַךְ הַמַּחְשֵׁב, הָאַיְפוֹד וְתוֹלְדוֹתָיו
בָּלִינוּ בְּפָּארְק הַטֶּכְנוֹלוֹגְיָה
לִקְרֹעַ אֶת הַזְּמָן בַּפֵיְיסְבּוּק וּבְאִ-מֵילִים אֵינְסְפוֹר
לִקְשֹׁר קְשָׁרִים קַלִּים כָּרוּחַ בְּכָל עֵת
שַׁחֲרִית וְעַרְבִית וְחוֹזֵר
וְאֵין בָּהֶם לְמַלֵּא בֶּטֶן שְׁטוּחָה
שִׁמְחָה וְחֹם הַלֵּב.
שֶׁבֶת אַחִים שֶׁכֶם אֶל שֶׁכֶם
סְבִיב מְדוּרָה נִשְׁכַּחַת
לֹא מַצִּיתָה עוֹד נְשָׁמָה.
גַּעְגּוּעַ לְאֹרַח אָבוֹת צוֹבֵט
מְרוֹקֵן אֲוִיר מֵרְאוֹת
עַכְבָּר מִתְרוֹקֵן מִסּוֹלְלוֹת
מַצִּיב אֶת הַזְּמָן הָרֵיק
מְבַטֵּל לְרֶגַע הַסֶּגֶד לַמָּסָךְ
עַד לַהֲמָרָה
וְאֵין זְמָן לַחֲשֹׁב
וְאֵין זְמָן...
אֵין.

שׁוּבִי שׁוּבִי הוֹרָתֵנוּ.


רויטל:
אנו קרובים במרחק נגיעה לשנה החדשה. מה תאחלי לעצמך ומה תאחלי לקוראים?

רחלי אברהם-איתן:
לקוראים אני מאחלת, שהשירים יפתחו להם צוהר אל מרחבי הנפש, יעמיקו צלול לראות את האור הגנוז ומשם לפרוץ אל מרחב אינסופי של הגשמה והתרחבות. ששפת השירה לא תהיה שפה זרה, אלא שפת הלב הנוגעת ומתפשטת בבהירות ובתפיסה מיידית של תובנותיה. לעצמי אני מאחלת המשך כתיבה ממעמקים שתיגע במעמקי הזולת. שימשיכו לאהוב את שיריי ללא קשר לפרסים.

שנה טובה שופעת חסד ויצירה, שנה טובה גם לך, חלי, והמון טוב.

FACEBOOK COMMENTS WILL BE SHOWN ONLY WHEN YOUR SITE IS ONLINE