ראיון עם הסופר זהר מנשס

שלום זהר
שמחה מאוד לארח באתר החדש. קראתי את ספרך ונהניתי מאוד. פתחת בפני צהר לעולם העסקים על גווניו הרבים, העבודה הקשה והתחרותיות, החיים מעבר לו, והדילמות הרבות שהוא מביא עימו. במהלך הקריאה מצאתי עצמי מזדהה עם חלק מהדמויות וסולדת מהתנהגותו של אחרות. 

הי רויטל
תודה רבה על ההזמנה להיות נוכח באתרך המעניין והיפה.


רויטל:
שלום זהר, אנא ספר על עצמך, מה אתה עושה בחיים? תחביבים, וכו'

זהר מי אני?
זהר מנשס, 51, נשוי לאסנת, אמנית מומחית בעולם הזכוכית ולנו שלשה ילדים, גרים בשכונה ירוקה ויפה ,נווה אפק בראש העין.
הנני מכהן כסגן נשיא הועד האירופי של מכון ויצמן למדע, ובתפקידי בונה, יוצר ומטפח קשרים אישיים ארוכי טווח עם תורמים פרטיים וארגוניים בכל אירופה, כחלק מהשגת תמיכה פילנתרופית מאסיבית מאוד לקידום המחקר המדעי הבסיסי והמגוון הנעשה במכון לרווחת האנושות כולה.

התחביב העיקרי שלי הוא, כמה לא מפתיע, הכתיבה.
תמיד אהבתי לכתוב ובימים אלו מרוכז מאוד בכתיבת הרומן השני שלי שנכתב בהשראת חוויה אישית מעמיקה שחוויתי בשנה האחרונה. הרומן הראשון ראה אור ב 2016  ושמו  ״בחברה טובה״, בהוצאת  "פרדס"  ובעריכתה הספרותית של עליזה רז-מלצר.

רויטל:
מה הביא אותך לכתוב את ספרך הראשון? ספר לנו על תהליך הכתיבה.


זהר, מה הוביל לכתיבת הרומן?
בין השנים 2005-2011 כיהנתי כמנכ״ל חברה עיסקית ובה כ450 עובדים בפריסה ארצית. 
השנים האלו בתחום הניהול הכללי היו עבורי ככר נרחב לחוויות אנושיות הקשורות למצבים וקונפליקטים אנושיים מרתקים שמתרחשים מידי יום בזירה העיסקית.

בנוסף, השנים הקשות של המשבר הכלכלי 2008-9 ,היוו אתגר ניהולי עצום ובעיקר היכולת לדעת לנווט כמנכ״ל את העסקים כראוי , אך לדעת גם להישאר אדם, ולא להיגרר לפתרון הקל מידי והמקובל מידי של פיטורי עובדים נהדרים כי העסקים מתכווצים.
כל החוויות האלו זרמו בי לאיטן והציתו רצון עז לספר את הסיפור, את הדרמה האנושית שטמונה בעולם העיסקי.

זהו סיפורה של חברת דייה, חברה עסקית ענקית ומוצלחת. החברה נקלעת למשבר אנושי ועיסקי המאיים להטביע אותה.

הספר חושף מה קורה מאחורי אותה פסאדה לכאורה נוצצת של חברי הנהלה בכירה, בימים בהם המשבר נוגס בהם ואיך הם שורדים או לא כאשר כל השקרים, היצרים, האג׳נדות הסמויות והסודות שהוסוו כל השנים מתפרצים כמו אינספור שדים שהוחבאו הייטב בתוך בקבוקים.
תהליך הכתיבה התחיל בסדנת כתיבה אצל הסופר אשכול נבו והמשוררת אורית גידלי.

כתבתי קטע קצרצר ואשכול אמר שהוא מזהה כאן בסיס אמיתי לרומן ואם אני רוצה אז כדאי שאפתח את הקטע הלאה.

הקטע הקצרצר צמח וגדל והפך לכתב יד, אך עדיין לא הייתי מאושר. חשתי שהכתיבה שלי אינה אמיצה מספיק, שאני עדיין מוטרד מידי מ"מה יגידו הקרובים לי שיקראו", היו דברים שרציתי להגיד ולא העזתי.

ניפגשתי לשיחות מרתקות עם הסופרת יעל הדיה ולאחר מכן ובהשראתה גנזתי את כתב היד וכתבתי הכל מחדש.
והפעם חשתי ש״חציתי את קווי האויב״ בכתיבתי והנחתי את כל מסרי, גלויים וסמויים , בטקסט.

לכתוב יפה וקולח זה נחמד ורצוי כמובן, אבל זה לא מה שמעניין אותי, אותי עניין להעביר את מסרי מבלי לחשוש.

רויטל:
שמו של ספרך הוא "בחברה טובה", האם תוכל לספר לנו מדוע בחרת בשם הזה? כיצד שם הספר מתקשר לספר?


זהר:
לספר קוראים ״בחברה טובה״ כי הוא דו משמעי. מצד אחד החברה העיסקית יודעת לטפח, לפתח ולפנק את מנהליה הבכירים אך מצד שני היא גם יודעת להתהפך עליהם בבת אחת ולטרוף את חייהם כמיגדל קלפים...

רויטל:
מה תיקח איתך לאי בודד?

זהר:
לאי בודד הייתי כמובן לוקח את משפחתי הגרעינית. אבל אני מניח שזו תשובה מתחמקת.
בהנחה שהצרכים הלוגיסטיים של מזון ומיים יסופקו לי באי המאתגר הזה, ובהנחה שיש שם חיבור לחשמל הייתי לוקח לפטופ וכותב אינספור סיפורים..ואם אין חשמל זורם בכםות ידי, אקח מחברות ועטים רבים, בורח בדמיוני לאינספור עולמות. זה אחד הכייפים בלהיות סופר- היכולת לברוא עולמות, מחוזות חדשים ואחרים מזה בו אני קיים כרגע.
אני חושב שסופר הוא לא בהכרח מי שרק פרסם רומנים או ספרים. להיות סופר עבורי זו תשוקה, ממש סוג של תכונה
גם אדם שכותב את נפשו למגירה עבורי הוא סופר.
אני מניח שמי שסופר- נולד סופר

המון תודה
ולהתראות ותמיד בחברה טובה

זהר מנשס

רויטל:
תודה רבה זהר על תשובותיך הכנות והמעמיקות. בהצלחה רבה! סקרנית לקרא את הספרים הבאים. 

FACEBOOK COMMENTS WILL BE SHOWN ONLY WHEN YOUR SITE IS ONLINE